אהבה וזוגיות

“אני אמרתי לו והוא אמר לי, שרה אתי אנקרי, ובאמת ישנם זמנים שבהם אנחנו כה שקועים ב”מה לומר לו כשהוא אומר לי”, שאנו מפספסים את המשמעות הרגשית שנלווית לדברים הנאמרים. כשאנו שקועים עמוק בדפוס גירוי-תגובה אנו שומעים את המילים אך לא את המנגינה, לא את הנימה, לא את הסאב-טקסט.

כאשר בן הזוג שלנו מבטא בפנינו אכזבה או כעס, אנו חווים את הדברים כהתקפה המאיימת על עצם זהותנו וכמשקפת חוסר הערכה או חוסר אהבה.

פרשנות בלתי מבוססת זו מביאה אותנו למחשבה כי עלינו להגן על עצמנו מפני סכנה, ומותירה לנו שתי דרכי התמודדות מגבילות וצרות: לחימה או בריחה, הימנעות והסתגרות.

כשאיננו מסוגלים להביא את עצמנו למקום של הקשבה אמיתית, אנו קוטעים את דבריו של בן הזוג, מעירים, מתקנים, מבטלים ולמעשה במרבית השיחה אנו חושבים על תגובה ראויה מצדנו ואיננו קשובים לצד השני. השיחה הופכת באופן זה לפינג-פונג מילולי, להתנצחות ולמאבק שבסופו של דבר הופך שיחות כאלו למעייפות, מעגליות, פוגעניות ומתסכלות לשני בני הזוג.

הקשבה מודעת פירושה קבלת מחויבות מתוך החלטה נחושה “להיות שם” בדיאלוג הזוגי וסירוב מוחלט לבחור באפשרות של בריחה מבן הזוג ומצרכיו. המסר הוא: “אני כאן בשבילך גם כשלא נעים לי לשמוע את דבריך. אני מחויב לקשר הזה ואין דבר שאתה לא יכול לחלוק עמי”.

מתוך עוצמת ההקשבה – מעגל 5: “לא הקשבת למילה ממה שאמרתי” – הקשבה, זוגיות ומיניות