יום הזיכרון 2023 – התמודדות בימים של חוסר וודאות

“פניות אחרות מגיעות מפונים המבטאים יגון ללא הכרה החשים בדידות עמוקה. זוהי קבוצה שכמעט ולא זוכה להכרה ולתמיכה מהחברה. למשל בני זוג של אנשים שנפטרו שלא היו נשואים להם, בני זוג לשעבר, שותפים רומנטיים מחוץ למסגרת הנישואין, אנשים קרובים, חברים לנשק ללא ייחוס משפחתי למת ועוד רבים אחרים. גם הם מתאבלים ולא תמיד מודעים בעצמם למורכבות תהליך האבל שהם חווים.”

ימי זיכרון במהותם, נוטים לעורר או להעצים תחושות של מצוקה, בדידות, לחץ וחרדה. הדבר מתבטא במיוחד בקרב אנשים המתמודדים גם בשגרה עם קשיים רגשיים כמו דיכאון, חרדה וטראומה או אירועי חיים משבריים כמו מוות, שכול ואובדן. תעיד על כך העלייה של קרוב ל30% בפניות המצוקה בתקופה זו לער”ן.

מעבר לקווי הטלפון ולמסכי המחשב, נפגשים בימים אלה המתנדבים, עם פניות שניתן לסווגם על פי מאפייניהם המרכזיים.

ישנן פניות רבות של הורים ובני משפחה שכולים המשתפים בכאב שלא נותן מנוח ובגעגוע שאין לו סוף. פניות אחרות מגיעות מפונים המבטאים יגון ללא הכרה החשים בדידות עמוקה. זוהי קבוצה שכמעט ולא זוכה להכרה ולתמיכה מהחברה. למשל בני זוג של אנשים שנפטרו שלא היו נשואים להם, בני זוג לשעבר, שותפים רומנטיים מחוץ למסגרת הנישואין, אנשים קרובים, חברים לנשק ללא ייחוס משפחתי למת ועוד רבים אחרים. גם הם מתאבלים ולא תמיד מודעים בעצמם למורכבות תהליך האבל שהם חווים. פניות נוספות טעונות ברגשות קשים, מגיעות ממשפחות ואנשים קרובים שאיבדו את היקרים ללבם בקרב על נפשם ומתו מאובדנות בזמן השירות. פניות רבות נוספות מגיעות מאנשים המתמודדים עם פוסט טראומה והלם קרב, נכי צה”ל ופגיעות נפשית על רקע קודם לצד פונים החרדים לשלומם או לשלום ילדיהם העומדים בפני גיוס לצבא או נמצאים בשירות סדיר.

השנה, כשרוחות של חוסר וודאות מנשבות על החברה הישראלית על כל רבדיה והחברה הישראלית שסועה יותר מתמיד ניכרת מגמה של עלייה בשיחות המתאפיינות בדאגה עמוקה טורדת מנוחה. מדובר בפניות של אנשים החרדים לגורלם ולגורל המדינה המספרים על לילות חסרי שינה ועל חשש הגובר שהנה עוד רגע מתחילה מלחמה. פניות נוספות של משפחות שכולות מבטאות פחד מהפיכת מסורת קדושה לבמה של תוקפנות והפרדה על רקע הקולות הרמים  והצורמים הנשמעים בנושא הטקסים.

כך למשל משתפת פונה שאם אביה היה חוזר לחיים הוא היה נחרד עד שהיה מעדיף לשוב ולמות על רקע המצב. אדם אחר מספר כי הוא מרגיש שהוא בעיצומה של מלחמה על ביתו ועל השקט הנפשי שלו. “קשה עם החיים” אומר פונה פוסט טראומתי שמרגיש נטוש במערכה והתמונות הניבטות אליו מאמצעי התקשורת מציפות אותו בחרדה.

בשונה משאר ימות השנה, האבל הקולקטיבי מאלץ את כולנו להפנות מבט פנימה אל תוך נפשנו ללא אפשרות בריחה לשגרת יומנו. לצד הסיכון, יום הזיכרון נושא עמו גם סיכוי והזדמנות להשמיע את קולנו ולבטא את רגשותינו בשל הלגיטימציה החברתית-לאומית להביע את צערנו בפומבי. לימי זיכרון יכולה להיות השפעה חיובית ומעצימה. יום הזיכרון יכול לעטוף אותנו בסולידריות מחזקת, תומכת ומחבקת. באמצעות מודעות, הקשבה וסובלנות, יש ביכולתנו לעזור למשפחות השכולות לחוש שהם לא לבד באבלם ובאובדנם אלא חלק מהעם כולו אשר שותף לכאבם ומוקיר את קורבנם. בידנו הדבר שלא לתת לעמדות פוליטיות באשר הן להפוך לסלע מחלוקת המחבל ביחסים שאנחנו מנהלים עם בני משפחה, חברים וגם זרים. הרווחה הנפשית שלנו והחוסן שלנו תלויים יותר מכל ביחסי הגומלין שאנו יוצרים עם אנשים בסביבתנו. עלינו מוטלת האחריות לשמר אותם ולהגן עליהם מכל משמר גם כשקיימות מחלוקות ואי הסכמות. אם נזרקות לחלל או נכתבות ברשתות אמירות פוגעניות, בכוחנו להחליט למתן את השיח ולא להיגרר לפרובוקציות. יש באפשרותנו לשמש מודל שונה, כזה המחבר והמקרב. בסופו של דבר כשמדובר בבני אדם, רב הדומה על השונה. אין כמו ביקור בבית העלמין ביום הזיכרון להפנים את המסר הזה.

*ד”ר שירי דניאלס היא המנהלת המקצועית הארצית של עמותת ער”ן ומחברת הספרים ‘עוצמת ההקשבה – כיצד לסייע לסובבים אותך בזמן מצוקה רגשית ומשבר’ ו’כאב אנלוגי בעידן דיגיטלי’, בהוצאת מטר.